שנה שלמה הקשבתי לציבור החרדי. זה מה ששמעתי

ב-6 באוגוסט 2026, כ״ג באב תשפ״ו, פרסם יו״ר המפלגה מוטי לייטנר מאמר דעה באתר החדשות היהודי-אמריקני VIN News. המאמר נכתב באנגלית ופנה אל הקהל היהודי בתפוצות. הוא מובא כאן בתרגום מלא.

לפני כשנה נדמה היה שהציבור החרדי הפך בבת אחת לנושא של כל כותרת ראשית, של כל ויכוח באולפן ושל כל עימות פוליטי בישראל. שאלות על לימוד התורה, על הגיוס, על החינוך, על הפרנסה ועל היחסים שבין החרדים למדינה כבר לא נדונו בשקט. הן נעשו מרכזה של סערה לאומית.

חלק גדול מהשיח הציבורי היה עוין, שטחי ומנותק מהמציאות של החיים החרדיים. אבל ככל שראיתי איך הנציגות הפוליטית הוותיקה שלנו מגיבה, גברה בי הדאגה. התשובה שלהם לכל התקפה הייתה האשמה נוספת. התשובה שלהם לכל שאלה קשה הייתה עוד סיסמה. היו שם כעס, האשמות ודיבורים בלי סוף על מה שאי אפשר לעשות, וכמעט שלא היה דיון רציני על מה שכן אפשר לעשות.

אז החלטתי להקשיב. נסעתי לאורך הארץ ולרוחבה ופגשתי חרדים מקהילות שונות, מרקעים שונים ומתחנות חיים שונות. שוחחתי עם אברכים ועם אבות עובדים, עם אימהות שמתאמצות לפרנס משפחות גדולות, עם מחנכים, עם בעלי עסקים, עם צעירים שמחפשים את מקומם, וגם עם מי שכבר התחילו להרגיש שאין להם מקום כלל. הקשבתי לאנשים מהציבור החסידי, הליטאי והספרדי: גם למי שקשורים בכל לבם למוסדות הקיימים, וגם למי שמרגישים יותר ויותר שנדחקו אל שוליהם.

הפרטים השתנו מאדם לאדם, אבל המסר היה אחיד להפליא: האנשים לא היו מרוצים. הם לא הרגישו מיוצגים. הם לא האמינו שקולם נשמע. רבים הרגישו לכודים בין שני מחנות פוליטיים, שאיש מהם לא הבין אותם באמת. מן הצד האחד עמדו אלה שדיברו על הציבור החרדי כעל בעיה שיש לפתור, ולא פעם הציעו צעדים מבחוץ בלי להבין את ערכינו, את מחויבויותינו ואת אורח חיינו. מן הצד השני עמדו המפלגות שטענו לייצג אותנו במשך ארבעה עשורים, אך נעשו מיומנות יותר בשימור כוחן הפוליטי מאשר בטיפול בקשיים ההולכים ונערמים בתוך בתינו וקהילותינו.

האנשים שפגשתי לא רצו לנטוש את חיי התורה; הם רצו להגן עליהם. הם לא רצו שזרים יכתיבו להם את עתידם, אבל הם גם הבינו שסירוב להתמודד עם המציאות מעמיד את העתיד הזה בסכנה. הם שאלו שאלות קשות אך הכרחיות. איך יכול אב לפרנס את משפחתו בכבוד, בלי להרגיש שהוא נדרש לבחור בין פרנסה לבין השתייכות לקהילתו? איזה עתיד מוצע לבחור שאינו בנוי ללימוד תורה בכל שעות היום? מדוע אפשרויות החינוך מצומצמות כל כך למי שזקוק לדרך אחרת? איך אפשר להתאים שירות צבאי או לאומי למי שמסוגלים ורוצים לשרת, בלי לדרוש מהם להקריב את זהותם הדתית? ואיך יזכו בני התורה האמיתיים לכבוד ולתמיכה המגיעים להם, בשעה ששאר בני הקהילה מקבלים כלים לבנות חיים עצמאיים?

השאלות האלה אינן התקפה על עולם התורה. ההתעלמות מהן היא שמאיימת על עולם התורה.

מסע ההקשבה הזה הוא שהוליד את הקמת ״הציבור החרדי״: בית פוליטי חדש לחרדים המאמינים שההגנה על התורה מחייבת הנהגה אחראית, יושר ופתרונות מעשיים.

אנחנו עומדים על חיזוק לימוד התורה האמיתי, על הרחבת האפשרויות בחינוך ובתעסוקה, על פרנסה בכבוד, על פיתוח מסגרות מותאמות לשירות צבאי או לשירות לאומי משמעותי, ועל סיוע למשפחות חרדיות להגיע לעצמאות כלכלית גדולה יותר.

שום דבר מזה אינו החלשה של זהותנו, ואין פירושו שאחרים יקבעו מי עלינו להיות. פירושו להבטיח שלכל אחד ואחת בקהילתנו יהיו מקום, עתיד ויכולת לתרום, לפי נסיבות חייהם וכישוריהם.

התשובות לא יבואו מפוליטיקאים באופוזיציה המבקשים לכפות עלינו את השקפת עולמם ואת תוכניותיהם. אין בידיהם האמון, ההבנה והרגישות התרבותית הנדרשים כדי לחולל שינוי שיחזיק מעמד.

אבל אחרי עשרות שנים של ייצוג פוליטי בלי התקדמות של ממש באתגרים המרכזיים העומדים לפתחנו, עלינו להודות שהתשובות לא יבואו גם מן המפלגות החרדיות הקיימות. אילו עמדו לתת אותן, הן היו נותנות אותן כבר מזמן.

התשובות חייבות לצמוח מתוך הציבור החרדי עצמו. מאנשים בלי קשרים ובלי גישה למסדרונות הכוח. הן צריכות לבוא מאנשים שאוהבים את התורה, שמכירים את החיים החרדיים מבפנים, ושרואים גם את הכאב שבתוך הקהילה וגם את אחריותנו לכלל ישראל. ובה בעת, יש לקדם אותן בשיתוף פעולה עם חלקיה האחרים של החברה הישראלית.

לא נוכל להבטיח את עתידנו בהסתגרות מוחלטת, וישראל לא תוכל לבנות את עתידה בכפייה. קהילה חרדית חזקה ועם ישראל חזק אינם מטרות מתחרות; הם תלויים זה בזה. ישראל זקוקה לציבור חרדי בטוח בעצמו, איתן כלכלית, שיכול לתרום למדינה מערכיו ומכישרונותיו. והציבור החרדי זקוק לישראל שמכבדת את התורה, מגינה על חיי הדת, ורואה בחרדים שותפים, לא נטל ולא אויב.

שנים רבות מדי אנחנו צועקים זה לעבר זה בלי להקשיב. התוצאה: עוני גדול יותר, ניכור עמוק יותר, טינה גוברת ואמון שהולך ואוזל. נותר לנו חלון צר לבחור דרך אחרת. ״הציבור החרדי״ קמה מפני שהקהילה שלנו ראויה ליותר מתירוצים, ועם ישראל ראוי ליותר מעימות שאינו נגמר. אנחנו יכולים להגן על עולם התורה, להשיב כבוד והזדמנות לאלפי משפחות, ולבנות יחסים בריאים יותר עם שאר החברה הישראלית. אבל קודם כל, הציבור החרדי צריך סוף סוף להישמע.

הכותב הוא יו״ר ״הציבור החרדי״, בית פוליטי חדש לחרדים המאמינים שההגנה על עולם התורה מחייבת הנהגה אחראית ופתרונות מעשיים לאתגרים העומדים בפני הקהילה. אנו עומדים על לימוד תורה אמיתי, על הרחבת אפשרויות החינוך, על פרנסה בכבוד, על שירות צבאי או לאומי מותאם, על עצמאות כלכלית ועל שותפות איתנה יותר בין הקהילה החרדית לכלל עם ישראל.

את המצע המלא אפשר לקרוא כאן באתר.